לימוד מתמונות ברשות הציבור, לא מסגנון חי
מעתיקים מיצירה שבאמת ברשות הציבור, ונותנים לצ'אטבוט לשאול את העיניים.
העתקות מאסטרים הן הדרך שבה היד לומדת. המקור צריך להיות כזה שמותר להעתיק ללימוד. מודל שמבקשים ממנו «לצייר כמו» מאייר עובד אינו המסורת הזו.
כלים
קישורי שותפים כבויים. הכפתורים כאן מובילים לאתרים הרשמיים, לא לקישורים בתשלום. גילוי נאות על שותפים
The Met Open Access
תמונות מוזיאון עם סינון Open Access ליצירות ברשות הציבור.
Wikimedia Commons
קבצים עם רישיון גלוי בכל עמוד.
Google Arts & Culture
מבט ברזולוציה גבוהה על יצירות ממוזיאונים. בודקים את הערת הזכויות על הפריט.
Claude
שותף לשאלות על מה שאתם רואים. הוא לא מחליף הסתכלות.
איך עושים את זה
- 1
מסננים לגישה פתוחה
באוסף המטרופוליטן משתמשים בסינון Open Access וקוראים את שורת הזכויות. בוויקימדיה קוראים את תיבת הרישיון. ב־Google Arts & Culture קוראים את הערת הזכויות לפני הורדה.
- 2
מעתיקים קטע קטן
בוחרים ראש אחד, יד אחת או קפל אחד. שמים טיימר. מציירים בעצמכם בעיפרון או בפיקסלים. הנקודה היא ההסתכלות, לא פוסטר של כל הציור.
- 3
שואלים מה פספסתם
מתארים ל־Claude, במילים שלכם, מה ציירתם. מבקשים שישאל על התיאור: איפה האור, מה חופף, מה דילגתם. לא מדביקים את קובץ המוזיאון לכלי תמונה ומבקשים סקיצה מוגמרת.
- 4
מסמנים את הלמידה
כותבים את המקור ואת הרישיון על גב הדף או בשם הקובץ. אם מראים את הלמידה, אומרים שזו למידה ומציינים את היצירה.